Ma'aser Sheini 5 – מעשר שני ונטע רבעי ה‏ – Mishneh Torah

(א) הפודה מעשרו לעצמו, בין שהוא שלו, בין שנפל לו בירושה, בין שניתן לו בטבלו במתנה, כמו שביארנו, הרי זה מוסיף עליו חומש, אם היה שוה ארבעה, נותן חמישה, שנאמר ״ואם גאול יגאל איש ממעשרו״ וכו׳^א (ויקרא כ״ז:ל״א).

When a man redeems his produce for the second tithe for himself - whether it is from his own crops, he acquired it as an inheritance, or it was given to him while tevel as we explained,⁠¹ he must add a fifth [of the new total].⁠² [Thus] if it was worth four, he should give five,⁠³ as [Leviticus 27:31] states: "If a man will redeem from his tithes, he shall add a fifth to it.⁠"

1. See Chapter 3, Halachah 17. Otherwise, it is forbidden to give the second tithe as a present.

2. Although the produce of the second tithe belongs to God, as it were, since the person partakes of it, the Torah considers as his, with regard to the obligation to add a fifth (Bava Kama 69b).

3. This is true in all instances that the Torah requires that a fifth be added.

א. ד: חמישיתו יוסף עליו.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחאור שמחעודהכל

הַפּוֹדֶה מַעַשְׂרוֹ לְעַצְמוֹ בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁנָּפַל לוֹ בִּירֻשָּׁה בֵּין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּטִבְלוֹ מַתָּנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ. אִם הָיָה שָׁוֶה אַרְבָּעָה נוֹתֵן חֲמִשָּׁה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ״ז:ל״א) וְאִם גָּאל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו:

בבלי קידושין נ״ד:, בבלי בבא מציעא נ״ד., בבלי בבא מציעא נ״ה:, בבלי זבחים ו׳.

טור יורה דעה של״א:קל״ג

שו״ע יורה דעה של״א:קל״ג

הפודה מעשרו לעצמו וכו׳. משנה פ״ד הפודה מעשר שני שלו יוסיף עליו חמישית בין שהוא שלו ובין שנתן לו במתנה. ומשום דקי״ל דמתנה כמכר ואסור ליתנו תיקן רבינו שניתן לו בטבלו והכי מתרץ לה בפרק האיש המקדש (דף נ״ד):

הפודה מעשרו לעצמו וכו׳ – משנה פ״ד דמע״ש (מ״ג) הפודה מע״ש שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו בין שניתן לו במתנה.

ומ״ש: בין שניתן לו בטבלו – בפ׳ האיש מקדש (קידושין נ״ד:) אמרינן דלר״מ דסבר מע״ש ממון גבוה הוא איך יתן מה שאינו שלו אלא מיירי בדיהיב ליה בטיבליה ובתורת כהנים פרשת בחוקותי יליף לה ושם הזכיר יורשים:

ומה שכתב: כמו שביארנו – הוא בפ״ג הי״ז:

ומ״ש: אם היה שוה ארבעה נותן חמשה – בפרק הזהב (בבא מציעא נ״ד) איפשיט דחומשא מלבר:

כמו שביארנו. בפ״ג הל׳ י״ז ושם תירץ מרן בשם מהר״י קורקוס ז״ל לקושיית מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ועיין מ״ש שם:

בין שניתן לו בטבלו מתנה כו׳.
הכס״מ (פ״ג הי״ז) תמה על דעת רבינו שפסק דמעשר ממון גבוה ואינו נותן במתנה רק כשהוא בטבלו הא קיי״ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. ולענ״ד לק״מ, דהא קיי״ל במע״ש כת״ק דר״י בפ״ג דמע״ש מ״ו פירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזיר מע״ש שלהם ויאכל בירושלים דכהורמו דמיין ושלא נגמרה מלאכתן כו׳ ב״ה אומרים יפדה ויאכל בכל מקום דלא קלטוהו מחיצות דלאו כהורמו דמיין, וכן כתב רבינו פ״ו דמעשר הכ״א ישראל שירש טבל ממורח מאבי אמו כהן כו׳ הרי אלו שלו שהמתנות הראויות לתרום כמי שהורמו דמיין אעפ״י שלא הורמו [והטעה״מ לא ראה כל הנ״ל] הרי דוקא ממורח, וכן הוא בבכורות בגמרא, משום דכל זמן שלא נגמרה מלאכתן בודאי פטורים ומותרין באכילת עראי לכן לאו כמי שהורמו דמיין, א״כ קודם שנתמרחו ודאי לאו כמי שהורמו דמיין לב״ה והא דאמר בגמ׳ וקסבר לאו כמי שהורמו דמיין היינו דלא כב״ש דסברי אף קודם מירוח דכמי שהורמו דמיין, ולאחר מירוח נ״ל ברור דלשיטת רבינו פ״ב דמעשר ה״ב דלקוח לאחר מירוח פטור ממעשר א״כ מאי תאמר במתנה דאסור ליתן טבל הלא אם יתן יפטר ממעשר ושוב לא קאים להרמה, ושמא תאמר נימא אפכא דכמי שהורמו דמיין ואינו יכול ליתן ושוב קאים להרמה, לא כן ופוק חזי דגנב לאחר שנתייאשו הבעלים יכול להקדיש ולתרום משום דהוי יאוש ושינוי השם, והקשה רשב״א כיון דלא חל א״כ ליכא שינוי השם ותירץ דשניהן באין בב״א, א״כ ה״נ ההפקעה מחיוב מעשר והמתנה באין כאחד, אבל מה נאמר דסוף סוף חייב במעשר מדרבנן, ז״א דמעשר המחוייב מדרבנן בודאי לאו כמי שהורמו דמיין [עיין מכות (דף י״ט) ובמה שכתבתי בהלכות עדות פי״א ה״ו בדוגמאות כאלה לענין דברי סופרים]. אולם בטבל בזמן הזה או בעציץ נקוב וכיו״ב בודאי אם ירש מאבי אמו כהן שפיר פטור ממעשר דהא כיון דאילו היה חיוב דאורייתא זכה בהן אבי אמו כהן ולא חייבו חכמים טפי מדאורייתא וכאן מדאורייתא כבר זכה בהן בדרבנן נמי פטור אבל ליתן מתנה בודאי רשאי דלגבי זה בדרבנן לאו כמי שהורמו דמיין וחיוב דאורייתא פקע דהא ניתן במתנה ודוק:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחאור שמחהכל

(ב) ואשה שפדת מעשר שלה לעצמה, אינה מוסיפה חומש. מפי השמועה למדו, ״איש ממעשרו״, איש ולא אשה:
וכן אם פדה פדיון פירות המעשר לעצמו, מוסיף חומש.

When a woman redeems produce for the second tithe that she separated, she is not required to add a fifth. According to the Oral Tradition,⁠¹ we have learned: "If a man [will redeem from] his tithes,⁠" excluding a woman. Similarly, if a man redeems [money used to] redeem produce from the second tithe for himself,⁠² he must add a fifth.

1. Kiddushin 24a.

2. Using it to purchase peace sacrifices or the like.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחעודהכל

וְאִשָּׁה שֶׁפָּדָת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהּ לְעַצְמָהּ אֵינָהּ מוֹסִיפָה חֹמֶשׁ. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ (ויקרא כ״ז:ל״א) אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ וְלֹא אִשָּׁה. וְכֵן אִם פָּדָה פִּדְיוֹן פֵּרוֹת הַמַּעֲשֵׂר לְעַצְמוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ:

בבלי קידושין כ״ד.

ואשה שפדת מע״ש שלה וכו׳. פירקא קמא דקידושין (דף כ״ד):

וכן אם פדה פדיון פירות המעשר וכו׳. ואע״ג דאמרינן בפרק הזהב (דף נ״ד) אריב״ל ההקדש ראשון מוסיף חומש והקדש שני אין מוסיף חומש ותניא כוותיה ה״מ הקדש אבל מע״ש מסקינן בפרק התודה דמוסיף חומש על חילול שני והקדש ומעשר הפוכים זה מזה דמעשר אין מוסיף חומש על חומש ועל חילול שני מוסיף חומש והקדש הוי איפכא:

ואשה שפדת מע״ש שלה וכו׳ – בפירקא קמא דקידושין (דף כ״ד) וגירסת רבינו כגירסת ר״ת:

וכן אם פדה וכו׳ – בסוף פרק התודה (מנחות דף פ״ב) המתפיס מעות מע״ש לשלמים כשהוא פודן מוסיף עליהם שני חומשים אחד לקודש ואחד למעשר:

וכן אם פדה וכו׳. לשון וכן הוא מגומגם כיון שסיים דאין באשה חומש ואולי דכאן מתחיל פסקא וקאי אדין אדם והכי מסתברא שנמשך אחר מ״ש פדה פירות מעשרו וכו׳ דנראה שהכל הוא דין אחד אך מאי דקשיא לי דמרן ז״ל ציין דין זה מההיא דפרק התודה דף פ״ב המתפיס מעות מעשר שני וכו׳ והתם אוקמוה כרבי יהודה דס״ל מעשר ממון הדיוט הוא ורבינו פוסק כר׳ מאיר דממון גבוה הוא כמ״ש פ״ג הל׳ י״ז ויש ליישב ועיין עוד למרן ז״ל שם:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחהכל

(ג) פדה פירות מעשרו והוסיף חומש, וחזר ופדה הפדיון לעצמו פעם שניה, מוסיף חומש שני על הקרן בלבד, ואינו מוסיף חומש על החומש:

When a person redeems the produce of his second tithe and adds a fifth, and then redeems the money itself a second time, he must add a second fifth of the principal alone. He need not add a fifth for the original fifth.⁠¹

1. For example, if the produce was worth 4, the person redeeming it must originally pay 5 and then, if he must pay an additional 1. He need not pay an additional 1.2.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהעודהכל

פָּדָה פֵּרוֹת מַעַשְׂרוֹ וְהוֹסִיף חֹמֶשׁ וְחָזַר וּפָדָה הַפִּדְיוֹן לְעַצְמוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה מוֹסִיף חֹמֶשׁ שֵׁנִי עַל הַקֶּרֶן בִּלְבַד וְאֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל הַחֹמֶשׁ:

בבלי בבא מציעא נ״ד:

פדה פירות מעשרו והוסיף חומש וכו׳ – בפ׳ הזהב (בבא מציעא נ״ד:) אמר רבא גבי גזל כתיב וחמשיתיו יוסף עליו וכו׳ גבי מעשר לא מיכתב כתיב [ולא מיתנא תנא] ולא איבעויי איבעיא לן ופירש״י לא איבעויי איבעיא לן דפשיטא שאינו מוסיף שאין במעשר שום רמז:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנההכל

(ד) מעשר שני שאין בחומשו^א פרוטה, אינו מוסיף עליו חומש. וכן מעשר שאין דמיו ידועין, דיו שיאמר, הוא וחומשו מחולל על הסלע הזו. וכל מעשר שאינו הוא ופדיונו^ב משלו, אינו מוסיף חומש. ומעשר שני של דמאי, אינו מוסיף עליו חומש:

When the fifth of the produce of the second tithe is not worth a p'rutah, [the person redeeming it] need not add a fifth.⁠¹ Similarly, when the worth of the produce of the second tithe is unknown,⁠² it is sufficient for him to say: "The holiness of the produce and its fifth are transferred to this sela.⁠"³ Whenever a person does not redeem produce from the second tithe with his own money, he need not add a fifth.⁠⁴ [When one redeems] produce from the second tithe that is demai, he need not add a fifth.⁠⁵

1. Because anything less than a fifth is not considered as financially significant. According to the Rambam, he must, however, redeem the produce. Rashi (Bava Metzia 54b), by contrast, maintains that it need not be redeemed at all.

2. The Radbaz distinguishes between this instance and Chapter 4, Halachah 20, which states that when the value of produce is unknown, it should be assessed by three experts, explaining that that halachah is speaking about an instance where the produce has genuine worth, but it can only be determined by experts, not a common person. This halachah, by contrast, is speaking about an instance where its worth is not known at all.

3. This is acceptable, for as mentioned above, after the fact, the transfer of holiness from produce to money is acceptable even if the money is not of equal worth as the produce.

4. The Jerusalem Talmud (ma'aser Sheni 4:3) derives this concept from the exegesis of Leviticus 27:31.

5. Since the obligation to redeem the second tithe of demai is merely Rabbinic in origin, this added stringency was not imposed.

א. בד׳ (גם פ, ק) נוסף: שוה. וכ״ה לפנינו בירוש׳ מעשר שני פ״ד ה״ב, אך בכתבי⁠־היד כאן לית.

ב. ד (מ׳שאינו׳): שהוא אינו פודהו. אך בירוש׳ מעשר שני פ״ד ה״ג כבפנים.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחעודהכל

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין בְּחֻמְשׁוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה אֵינוֹ מוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ. וְכֵן מַעֲשֵׂר שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין דַּיּוֹ שֶׁיֹּאמַר הוּא וְחֻמְשׁוֹ מְחֻלָּל עַל הַסֶּלַע הַזֶּה. וְכׇל מַעֲשֵׂר שֶׁהוּא אֵינוֹ פּוֹדֵהוּ מִשֶּׁלּוֹ אֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי אֵינוֹ מוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ:

בבלי בבא מציעא נ״ג:, בבלי בבא מציעא נ״ד., בבלי בבא מציעא נ״ה.

מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה וכו׳. פרק הזהב פלוגתא דאמוראי ומאן דאמר שאין בו שוה פרוטה מסיק ליה בקושיא הילכך הלכתא כהנך אמוראי דאמרי אין בחומשו וכיון שאין בחומשו שוה פרוטה אין מוסיף עליו חומש:

וכן מעשר שאין דמיו ידועים וכו׳. וא״ת הא אמרינן לעיל ואם דבר שאין דמיו ידועים כגון יין שהחמיץ וכו׳ י״ל דלעיל מיירי שאין דמיו ידועים לכל והכא איירי שאינם ידועים כלל והכי מיתניא בתוספתא פ״ג דמעשר שני שאין לו דמים דין הוא שיאמר הוא וחומשו מחולל על איסר זה והדר תני מעשר שני שאין דמיו ידועים נפדה ע״פ ג׳ לקוחות ולא על פי ג׳ שאינן לקוחות והיינו תגרים שכתב רבינו:

וכל מעשר שהוא אינו פודהו וכו׳. ירושלמי אמר רבי יוחנן כל מעשר שאין הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש טעמיה דרבי יוחנן דכתיב ואם גאול יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו כדי שיהא הוא ופדיונו משלו והיינו דתנן מערימין על מעשר שני לפוטרו מן החומש:

ומעשר שני של דמאי וכו׳. משנה פ״ק דדמאי העתקתיה לעיל:

מעשר שני שאין וכו׳ – בפרק הזהב (בבא מציעא נ״ג:) ת״ר אם גאול יגאל איש ממעשרו ממעשרו ולא כל מעשרו פרט למע״ש שאין בו שוה פרוטה ואסיקנא דאין בחומשו שוה פרוטה קאמר ומפרש רבינו דמיעוטא היינו לענין שאינו מוסיף חומש ורש״י פירש דהיינו לענין שאינו בר פדיון:

וכן מעשר שאין דמיו ידועים וכו׳ – ירושלמי פרק ד׳ דמעשרות:

וכל מעשר שהוא וכו׳ – הכי משמע בפ״ק דקידושין (דף כ״ד) ומפורש הוא בירושלמי פרק ד׳ דמעשר שני:

ומעשר שני של דמאי אינו מוסיף עליו חומש – משנה פ״ק דדמאי (משנה ב׳) הדמאי אין לו חומש:

מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה. עיין מה שכתב הרב לח״מ רפ״ה מהל׳ ערכין:

מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה וכו׳. המל״מ ז״ל ציין [מ״ש] הרב לח״מ רפ״ה מהלכות ערכין ושם כתב וז״ל כאן כתב רבינו ז״ל דצריך שבחומש יהיה ש״פ ובהלכות מע״ש פ״ה לא משמע כן וצ״ע בפ׳ הזהב עכ״ל. והנה בפ׳ הזהב דף נ״ג הברייתא דאם גאל יגאל איש ממעשרו ולא כל מעשרו פרט למע״ש שאין בו ש״פ אפליגו ר׳ אמי ור׳ אסי ור׳ יוחנן וריש לקיש אי אין בו קאמר או אין בחומשו קאמר ופריך מברייתא דקתני מע״ש שאין בו ש״פ דיו שיאמר הוא וחמשו מחולל על מעות הראשונות בשלמא למ״ד אין בחומשו היינו דקתני דיו וכו׳ אלא למ״ד אין בו מאי דיו קשיא ע״כ. וידוע דרבינו פסק כמ״ד אין בחומשו שהרי פסק בדין הבא אם אין בחומשו ש״פ דיו וכו׳ מעתה כשאין בחומשו ש״פ דהיינו שעיקר המעשר אינו שוה כדי שיהא בחומשו ש״פ יש לו תיקון ע״י שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות אבל אם יש בחומשו ש״פ דהיינו שעיקרו שוה ד׳ פרוטות לפחות שאז חמשו הוא פרוטה הדין מבואר שצריך הוא לקבלו על עצמו כדי להוסיף בו החומש שלם ונמצאו פסקי רבינו מכוונים וברורים.

ומ״ש בספרי רבינו

וכל מעשר שהוא אינו וכו׳ בנוסח אחר כתב יד וכל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף וכו׳:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחהכל

(ה) הפודה מעשר שני, והיה לו מעשר שני אחר שלא נפדה, אם אין בחומשו שוה פרוטה, דיו שיאמר, הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות, לפי שאי אפשר לאדם לצמצם את מעותיו.

When a person is redeeming produce of the second tithe and he has other produce from the second tithe that was not redeemed whose fifth is not worth a p'rutah, it is sufficient for him to say: "The holiness of it and its fifth are transferred to the money [set aside] originally.⁠"¹ [This leniency is granted,] because it is impossible to require a person to be precise with his money.⁠²

1. The reason why it is acceptable to use the money used to redeem other produce is explained in the following halachah and notes. This leniency is granted because the obligation to set aside the second tithe from such produce is Rabbinic in origin as stated in Chapter 2, Halachah 9. We grant him this leniency rather than require him to bring that produce to Jerusalem or to wait until he has enough other produce so that the fifth will be worth a p'rutah [Rashi (Bava Metzia 53b)].

2. And we assume that, as a safeguard, a person will be somewhat generous in the money he sets aside in redemption of the second tithe, setting aside a little more than the worth of the produce. The holiness of the produce whose fifth is worth less than a p'rutah is transferred to that extra amount (ibid.; Radbaz).

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהעודהכל

הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַחֵר שֶׁלֹּא נִפְדָּה. אִם אֵין בְּחֻמְשׁוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה דַּיּוֹ שֶׁיֹּאמַר הוּא וְחֻמְשׁוֹ מְחֻלָּל עַל מָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְצַמְצֵם אֶת מְעוֹתָיו:

בבלי בבא מציעא נ״ב:, בבלי בבא מציעא נ״ג:

הפודה מעשר שני וכו׳. פרק הזהב (דף נ״ב) אמר חזקיה מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אומר הוא וחומשו מחולל על המעות הראשונות לפי שאי אפשר לאדם לצמצם מעותיו והטעם לפי שאין פחות משוה פרוטה תופס פדיונו דתניא ממעשרו ולא כל מעשרו ולפיכך אומר יהא מחולל על המעות הראשונות שחללתי עליהם מעשר שני לפי שבתחילה לא צמצם מעותיו שהוא ירא מלפחות ונמצא אוכלו בלא חילול וכגון שהמעות הראשונות עדיין הם בידו ואותו תוספת לא נתפס למעשר ונמצא פחות משוה פרוטה מחולל על אותו תוספת. ירושלמי פ״ה אמר ר׳ יוחנן הקדש שפדויו יתר על דמיו תפס את הכל מעשר שני שפדויו יתר על דמיו לא תפס את הכל:

הפודה מעשר שני וכו׳ – בפרק הזהב (בבא מציעא נ״ב):

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנההכל

(ו) והפודה^א מעשר ביתר על דמיו, לא נתפשה התוספת למעשר:

When a person redeems produce from the second tithe for more than its worth, that additional value is not considered as money from the second tithe.⁠¹

1. In contrast, when a person redeems consecrated money for more than its worth, the extra amount is considered as consecrated [the Jerusalem Talmud (Ma'aser Sheni 4:3)].

א. ד: הפודה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים ואין כאן הלכה חדשה, ואפשר שהקריאה הנכונה היא בפסיק אחרי ׳מעותיו׳, ע׳ רדב״ז על פי בבא מציעא נב: ורש״י שם ד״ה שאי.

משנה תורה דפוסיםכסף משנהעודהכל

הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר בְּיוֹתֵר עַל דָּמָיו לֹא נִתְפְּסָה הַתּוֹסֶפֶת לַמַעֲשֵׂר:

הפודה מעשר ביותר על דמיו וכו׳ – ירושלמי פרק רביעי דמעשר שני:

משנה תורה דפוסיםכסף משנההכל

(ז) בעל הבית אומר בסלע, ואחד^א אומר בסלע, בעל הבית קודם, מפני שהוא מוסיף חומש. בעל הבית אומר בסלע, ואחד אומר בסלע ופרוטה, האחד קודם, מפני שהוסיף על הקרן:

When the owner of the produce bids a sela to redeem it and another person also bids a sela, the owner is given precedence, because he is required to add a fifth. If, however, the owner bids a sela and another person bids a sela and a p'rutah, that other person is given precedence, because he increases the principal.⁠¹

1. In his Commentary to the Mishnah (Ma'aser Sheni 4:3; based on the Jerusalem Talmud), the Rambam explains that an increase in the principal is favored over a lesser amount of principal but a greater total, because there are "guileful" means to avoid paying the additional fifth as will be explained.

א. ב1: ואחר. וכן עוד פעמיים בהלכה זו. וכך ד. אך במשנה מעשר שני ד, ג בכ״י רבנו כבפנים.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהעודהכל

בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע. בַּעַל הַבַּיִת קֹדֶם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ. בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע וּפְרוּטָה. הָאַחֵר קֹדֶם מִפְּנֵי שֶׁמּוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן:

בבלי בבא מציעא נ״ג:

בעל הבית אומר בסלע וכו׳. פ״ד משנה כלשון רבינו אלא שהחליף איסר בפרוטה ללמדנו דלאו דוקא איסר אלא אפי׳ פרוטה נקרא תוספת פרק המקדיש שדהו פריך ממתני׳ דהכא אמתניתין דהתם דמשמע גבי הקדש דחומש עדיף ומשני התם דחומש הרווחה דהקדש חומש עדיף הכא דהרווחה דבעל הבית הוא קרנא עדיף דתפרוק שפיר:

בעל הבית אומר בסלע וכו׳ עד כדי שלא יוסיף חומש – משנה פ״ד דמעשר שני (משנה ג׳):

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנההכל

(ח) מותר להערים על פדיון מעשרו. כיצד, אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים, ולעבדו העברי, הא לך את המעות האלו ופדה לך בהן את המעשר, כדי שלא יוסיף חומש. אבל לא יאמר לו, פדה לי בהן. וכן אם אמר לו, פדה לך^א משלך, אינו מוסיף חומש:

It is permitted to act "guilefully" with regard to the redemption of produce of the second tithe.⁠¹ What is implied? A person may tell his son or daughter who are beyond majority or his Hebrew servant:⁠² "Here is this money. Use it to redeem this produce from the second tithe,⁠" so that they will not have to add a fifth. He should not say, however: "Use them to redeem it for me.⁠"³ Similarly, he is not required to add a fifth if he tells them: "Redeem it for me using your money.⁠"⁴

1. I.e., the intent of the person's "guile" is to avoid paying the additional fifth.

2. All three of these individuals have an independent financial capacity. Hence, they are not considered as acting on behalf of the owner.

3. For then it appears that they are acting on his behalf.

4. For then the other people are considered as acting on their own initiative, even though he gave them instructions. This applies even if the owner of the produce gives the other person an equivalent amount of money, but that person does not use it to redeem the produce.

א. ד: לי. וזוהי הגהת ה׳כסף משנה׳ על פי הירוש׳ מעשר שני פ״ד ה״ג לפנינו, אך כבר כתב הר״י קורקוס שגירסת הר״ש בירוש׳ כבפנים, וכ״ה בכ״י רומי של הירוש׳.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהעודהכל

מֻתָּר לְהַעֲרִים עַל פִּדְיוֹן מַעַשְׂרוֹ. כֵּיצַד. אוֹמֵר לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וּלְעַבְדּוֹ הָעִבְרִי הֵא לְךָ אֶת הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ וּפְדֵה לְךָ בָּהֶן הַמַּעֲשֵׂר כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹסִיף חֹמֶשׁ. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ פְּדֵה לִי בָּהֶן. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ פְּדֵה לִי מִשֶּׁלְּךָ אֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ:

בבלי גיטין ס״ה.

מותר להערים על הפדיון וכו׳. שם במשנה אלא שכתוב בה לעבדו ולשפחתו העברים ולפי מ״ש רבינו שפחתו דוקא במעשר שהוא מדבריהם ולא במעשר של תורה ובירושלמי הקשו עלה ואסיקו לה בקטנה שזוכה לעצמה ואמר רב הונא כשם שזוכה לעצמה זוכה לאחרים ולפי זה אפיקו לה מהלכתא דאין קטן זוכה לאחרים אע״ג דזוכה לעצמו ולפיכך העמידה רבינו בדבר שהוא מדבריהם כגון שהיה מעציץ שאינו נקוב ותניא בתוספתא עלה דמתניתין ובלבד שלא יאמר פדה לי בהם מעשר זה:

וכן אם אמר לו פדה לך וכו׳. בירושלמי פדה לי משלך פדה לך משלי אינו מוסיף חומש:

ומה שכתב: אבל לא יאמר לו פדה לי בהן – ירושלמי שם.

ומה שכתב: וכן אם אמר לו פדה לך משלך – נ״ל שטעות סופר הוא וצריך לכתוב וכן אם אמר לו פדה לי משלך וכך הוא בירושלמי שם פדה לי משלך פדה לך משלי אינו מוסיף חומש. ומהתוספתא פ״ד נראה דאף אם לא אמר ליה פדה לך אלא פדה בהם שרי:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנההכל

(ט) אבל לא יתן המעות לפדות לבנו ולבתו הקטנים, לעבדו ולשפחתו הכנעניים^א, מפני שידן כידו. נתן לשפחתו העבריה, אם מעשר שני זה מדבריהם, כגון שהיה מעציץ שאינו נקוב, דבריו קיימין, שאמה עבריה קטנה היא, והקטן אינו זוכה לאחרים אלא בדבר שהוא מדבריהם:

He should not, however, give money to redeem [the produce] to one of his sons or daughters who are below majority¹ or to his Canaanite servants or maid-servants, because they do not have an independent financial capacity.⁠² If he gave the money to his Hebrew maidservant,⁠³ his words are effective if [the obligation to separate] the second tithe from this produce is Rabbinic in origin, e.g., produce grew in a flowerpot without a hole.⁠⁴ [The rationale is that] a Hebrew maidservant is a minor and a minor can acquire property for others only with regard to matters of Rabbinic Law.⁠⁵

1. As indicated by Hilchot Terumah 4:5, this is speaking about an instance where the child has reached the age when his vows are significant. In such an instance, his actions are effective even with regard to matters of Scriptural Law.

2. See Hilchot Avadim 5:3, et al.

3. In this instance, she will ultimately have an independent financial capacity when she comes of age. Nevertheless, at present, because she is a minor, she can act on behalf of others only with regard to matters of Rabbinic Law.

4. See Hilchot Terumah 5:14-16.

5. See Hilchot Lulav 8:10 and Hilchot Zechiyah UMatanah 4:7 which explain that a minor can acquire for his or her self, but cannot do so on behalf of another person.

א. ת2: הכנענים. וכך ד (גם פ, ק).

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהעודהכל

אֲבָל לֹא יִתֵּן הַמָּעוֹת לִפְדּוֹת לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וּלְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ. נָתַן לְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִיָּה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה מִדִּבְרֵיהֶם כְּגוֹן שֶׁהָיָה מֵעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב דְּבָרָיו קַיָּמִין. שֶׁאָמָה הָעִבְרִיָּה קְטַנָּה הִיא וְאֵין הַקָּטָן זוֹכֶה לַאֲחֵרִים אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם:

בבלי גיטין ס״ה.

ומ״ש: אבל לא יתן המעות לפדות לבנו ולבתו הקטנים וכו׳ – שם במשנה:

ומ״ש: נתן לשפחתו העבריה וכו׳ – בגיטין פרק התקבל (גיטין ס״ה):

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנההכל

(י) וכן מערים ונותן המעשר מתנה כשהוא בטבלו, ואומר הנותן, הרי הפירות האלו מחוללין על מעות שבביתי^א.

Similarly, a person may act with guile and give produce from the second tithe as a present while it is still tevel¹ and while giving it say: "The holiness from [the second tithe of] this produce is transferred to the money I have at home.⁠"²

1. Once, however, the second tithe has been separated, it cannot be given as a present - except to be eaten immediately thereafter - for it is considered as "the property of the Most High.⁠" Hence, the person who "owns" it on the earthly plane does not have the authority to give it to someone else (Chapter 3, Halachah 17, and Halachah 1 of the present chapter).

2. In his Commentary to the Mishnah (Ma'aser Sheni 4:5), the Rambam explains that here also the owner desires to redeem the produce without paying the additional fifth. Nevertheless, we are speaking about an instance where he is in his field and does not have money at hand. Hence, none of the techniques mentioned in Halachah 8 are effective. What can he do? He can give the produce to another person and redeem it for him. Thus the produce is being redeemed by a person other than its owner at that time. Hence a fifth need not be added.

א. ד: שבבית. שינוי לשון לגריעותא.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחעודהכל

וְכֵן מַעֲרִים וְנוֹתֵן הַמַּעֲשֵׂר מַתָּנָה כְּשֶׁהוּא בְּטִבְלוֹ. וְאוֹמֵר הַנּוֹתֵן הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּבַּיִת:

בבלי בבא מציעא מ״ה:

וכן מערים ונותן המעשר מתנה וכו׳. שם במשנה היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי הפירות הללו נתונים לך במתנה וחוזר ואומר הרי הם מחוללין על מעות שיש לי בבית ולפי שיטת רבינו ה״ה אם אמר הרי הן מחוללין על פירות אחרות שיש לי בבית ובתוספתא שנויה כך הרי הם מחוללות על פירות שיש לי בבית ובירושלמי פ״ד תני אין פודין מעשר שני אלא ממין על מינו דלא כן מה אנן אמרינן פודין מן החטים על השעורים ומן השעורים על החטים לכן צריכה אפי׳ מן האגדו על השמתית ומן השמתית על האגדו וה״פ דלא כן וכו׳ כלומר מאי איצטריכא וכי היינו אומרים פודין מן החטין על השעורים ומשני לא צריכא אלא אפי׳ הכל חטים לא יפדה מן האגדו על השמתית אלא שיהיה או הכל אגדו או הכל שמתית וזהו שכתב רבינו ולא מן היפה על הרע וכ״ש מן הרע על היפה ומ״ש הראב״ד דאיירי בדמאי אינו מתיישב דכולא סוגיא ומתני׳ דאתאמרא עלה איירי בודאי ואי איתא הוה להו לפרושי אלא דברי רבינו עיקר:

וכן מערים וכו׳ – מ״ה פ״ד דמע״ש:

ומ״ש: כשהוא בטבלו – הוא ע״פ מה שנתבאר בפ׳ זה שאינו רשאי לתת מע״ש במתנה:

וכן מערים וכו׳. כשהוא בטבלו ע״פ מ״ש פ״ג הל׳ י״ז דמעשר שני ממון גבוה הוא ולכך אין ליתנו במתנה אבל בטבלו שרי וכ״כ לקמיה הל׳ י״א:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחהכל

(יא) שני אחים, שני שותפין, אב ובנו, פודין זה לזה מעשר שני כדי שלא יוסיפו חומש:
אשה שהכניסה לבעלה מעשר שני, הואיל והוא ממון גבוה, כמו שביארנו, לא קנה בעל. לפיכך אם פדה אותו, אינו מוסיף חומש:

Two brothers,⁠¹ two partners, a father and his son, may redeem produce from the second tithe for each other so that they will not have to add a fifth. When a woman brings produce from the second tithe to her husband's home,⁠² the husband does not acquire it as his own, since it belongs to the Most High, as we explained.⁠³ Therefore, if he redeems it,⁠⁴ he need not add a fifth.

1. I.e., even if they are partners in other matters. As Chasdei David emphasizes, this leniency does not, however, apply to the redemption of produce which is owned in partnership.

2. When a woman marries, all of the property she owns is given to her husband to use. On the other hand, as the Rambam continues to explain, she is not the owner of the produce of the second tithe and hence, her husband also does not become its owner.

3. Chapter 3, Halachah 17.

4. With his own money. As mentioned in Halachah 2, a woman is never required to add a fifth when redeeming produce for herself. If, however, she redeems produce for her husband with her own money, she is required to add a fifth (Radbaz).

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחעודהכל

שְׁנֵי אַחִין אוֹ שְׁנֵי שֻׁתָּפִין [אָב וּבְנוֹ] פּוֹדִין זֶה לָזֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹסִיף חֹמֶשׁ. אִשָּׁה שֶׁהִכְנִיסָה לְבַעְלָהּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הוֹאִיל וְהוּא מָמוֹן גָּבוֹהַּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לֹא קָנָה בַּעַל. לְפִיכָךְ אִם פָּדָהוּ אֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ:

בבלי קידושין כ״ד., בבלי קידושין ל״ב.

שני אחין ושני שותפין וכו׳. תוספתא פ״ד כלשון רבינו:

אשה שהכניסה לבעלה מע״ש וכו׳. זה מבואר מהטעם שכתב ובירושלמי איכא פלוגתא אם אשה פודה מעשר לבעלה ופסק רבינו כמ״ד אינה פודה מעשר לבעלה שכתב בראש הפרק ואשה שפדת מעשר שלה לעצמה אינה מוסיפה חומש משמע שאם פדת לבעלה מוסיפה חומש דקי״ל אשתו של אדם כגופו:

שני אחים או שני שותפים וכו׳ – תוספתא פ״ד דמעשר שני:

אשה שהכניסה לבעלה – פ״ק דקידושין עלה כ״ד:

שני אחים וכו׳. בנוסח אחר כתב יד מוסיף אב ובנו. ומ״ש

לפיכך אם פדהו וכו׳ הוא ע״פ מ״ש בהל׳ ב׳ שאין האשה בדין החומש:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחהכל

(יב) הפודה מעשר שני לעצמו, ונתן את הקרן ולא נתן את החומש, אף על פי שאין החומש מעכב והרי נתחלל, לא יאכל עד שיתן את החומש, ואפילו בשבת, גזירה שמא יפשע ולא יתן:

A person who redeems produce from the second tithe for himself, who paid the principal, but did not pay the additional fifth, should not partake of [the produce] until he pays the fifth. [This applies] even on the Sabbath.⁠¹ [And it applies] even though the payment of the fifth does not hold back the transfer of holiness [from the produce to the coins]. Indeed, that transfer takes place. [This restriction is] a decree, lest the person be negligent and fail to pay.

1. In which instance, it is a mitzvah to delight in food and drink.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחעודהכל

הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְעַצְמוֹ וְנָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב וַהֲרֵי נִתְחַלֵּל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּתֵּן הַחֹמֶשׁ וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפְשַׁע וְלֹא יִתֵּן:

בבלי בבא מציעא נ״ד.

הפודה מעשר שני לעצמו וכו׳. בפרק הזהב (דף נ״ד) תניא נתן את הקרן ולא נתן את החומש רבי אליעזר אומר יאכל רבי יהושע אומר לא יאכל אמר רבי נראין דברי רבי אליעזר בשבת ודברי רבי יהושע בחול ואסקה רב פפא דכ״ע חומש לא מעכב והכא בחיישינן לפשיעותא קא מיפלגי מר סבר חיישינן לפשיעותא ומר סבר לא חיישינן לפשיעותא ע״כ. וקשיא לי א״כ הוה לן למפסק בשבת כרבי אליעזר ובחול כרבי יהושע כדאמר רבי ורבינו אמר ואפי׳ בשבת וי״ל דאין פוסקין הלכה מפי משנה ותו דנראין אתמר הילכך הדרינן לכללין רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע וחיישינן לפשיעותא ואפי׳ בשבת לא יאכל עד שיתן את החומש:

הפודה מעשר שני לעצמו וכו׳ – בפ׳ הזהב (בבא מציעא נ״ד) וכר׳ יהושע:

ואפילו בשבת וכו׳. אף דר׳ יהושע קאמר הכי בפרק הזהב דף נ״ד. מ״מ רבי קאמר התם דנראין דבריו בחול אבל לא בשבת משום וקראת לשבת ענג והכי מסיק התם א״ר יוחנן הכל מודים בשבת בהקדש שחילל חדא דכתיב וקראת לשבת ענג וכו׳ ורבינו פסק להחמיר לא ידעתי למה ודע דבפסקא זו נפל טעות סופר וסיומה שמא יפשע ולא יתן ואח״כ מתחיל הדיבור מעות מעשר שני וכו׳ וכן הוא בנוסח אחר כתב יד:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחהכל

(יג) מעות מעשר שני, אם רצה לצרף אותן בדינרי זהב כדי להקל משאן, מצרף. ואם צירפן לעצמו, אינו מוסיף חומש, שאין זה דרך פדייה:

If a person desires to exchange money from the redemption of the second tithe for golden dinarim,⁠¹ so that his burden will be lighter,⁠² he may. Even³ if he exchanged [the two] with his own money, he need not add a fifth, for this is not considered as redemption.

1. As mentioned above, the second tithe must be redeemed with silver. Now gold is much more valuable than silver so that by exchanging the silver for gold, the person will be lightening his load considerably.
See Ma'aser Sheni 2:7 which states that Rabbi Akiva made such a transfer on behalf of Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua.

2. As stated in Chapter 4, Halachah 5, generally, a person cannot transfer the holiness of money of the second tithe to other money, in this and the following halachah, exceptions are made for they are to the benefit of the second tithe: making the money easier to transport and to use.

3. The addition of this word is based on the gloss of the Radbaz.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחעודהכל

מָעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אִם רָצָה לְצָרְפָם בְּדִינְרֵי זָהָב כְּדֵי לְהָקֵל מַשָּׂאָן מְצָרְפָן. וְאִם צֵרְפָן לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ פְּדִיָּה:

בבלי בבא מציעא מ״ד:

מעות מעשר שני אם רצה לצרפן וכו׳. מעשר שני פ״ב פלוגתא דב״ש וב״ה ואמר ר״ע אני עשיתי לר״ג ולרבי יהושע כספן דינרי זהב: ומה שכתוב בספרים ואם צרפן לעצמו אינו מוסיף נראה ט״ס וכן צריך להגיה ואפי׳ צרפן לעצמו:

מעות מעשר שני אם רצה לצרפן בדינרי זהב וכו׳ – משנה פרק ב׳ דמעשר שני (משנה מעשר שני ב׳:ז׳) וכבית הלל:

ומה שכתב: ואם צרפו לעצמו אינו מוסיף חומש וכו׳:

מעות מעשר שני וכו׳. משנה פ״ב ועיין במציעא דף מ״ד אך מ״ש

דאם צרפן לעצמו הוא מגומגם דמשמע דאם צרפן לאחרים מוסיף חומש אמאי כיון דאין דרך פדיה בכך ויש לישב:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחהכל

(יד) הפורט סלע ממעות מעשר שני, בין בירושלים בין חוץ לירושלים, לא יצרף אותה כולה במעות הנחושת^א, אלא בשקל מעות כסף ובשקל מעות נחושת:

When a person exchanges a sela of money¹ from the second tithe - whether in Jerusalem or outside the city - he should not exchange it entirely for brass coins. Instead, it should be divided into a shekel's worth of silver coins and a shekel's worth of brass coins.

1. I.e., a sela is a coin of relatively large value. It is easier to shop for food with smaller coins. See the Rambam's Commentary to the Mishnah (Ma'aser Sheni 2:9).

א. ד: נחושת. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהעודהכל

הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בֵּין בִּירוּשָׁלַיִם בֵּין חוּץ לִירוּשָׁלַיִם לֹא יְצָרְפֶנָּה כֻּלָּהּ בְּמָעוֹת נְחֹשֶׁת אֶלָּא בְּשֶׁקֶל מָעוֹת כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת נְחֹשֶׁת:

בבלי בבא מציעא מ״ה., בבלי בכורות נ׳:

הפורט סלע ממעות מעשר שני וכו׳. ג״ז שם פלוגתא דב״ש וב״ה ופסק כב״ה דאמרי בשקל כסף ובשקל מעות ולחלקו בין חוץ לירושלים בין תוך ירושלים וטעמייהו דב״ה כיון דאין מחללין כסף על נחשת אלא מתוך הדוחק די לו שיקח בחצי סלע פרוטות והתירו זה כדי שיהיו פרוטות מצויות בידו כשיגיע לירושלים ולא ירוץ אצל שולחני מיד ויתייקרו הפרוטות ונמצא מפסיד המעשר ותו חיישינן שמא יתעפשו הפרוטות כי הנחשת מעלה חלודה ולפיכך אינו פורט כל הסלע מעות. וא״ת א״כ הוו ב״ה לחומרא והוה להו למתנייה במסכת עדיות גבי הנך דהוו ב״ש לקולא וב״ה לחומרא וי״ל משום שיש במחלוקת זה צד דב״ה לקולא כגון שהיו בידו פרוטות ורוצה לפרט אותם בסלע ב״ש אומרים בכל הסלע מעות יתן בכל הסלע מעות ויקח סלע של כסף שלם וב״ה אומרים אין צריך לפרוט כל המעות אלא בשקל כסף ובשקל מעות דהפורט סלע משמע בין שיש בידו מעות ורוצה לפרט אותם בסלע ובין שיש בידו סלע ורוצה לפרט אותו במעות:

הפורט סלע ממעות מעשר שני וכו׳ – משנה פ״ב דמעשר שני (משנה ח׳) וכב״ה שתי משניות ומפרש רבינו שתיהן שהיה לו סלע ורצה להחליפו בפרוטות:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנההכל

(טו) מותר לחלל כסף מעשר עם פירות מעשר על הכסף, והוא שהיה בפירות פחות משוה דינר, אבל אם היה בהן שוה דינר, לא יחלל אותן על^א הכסף אלא בפני עצמן:
כיצד, היו לו פירות שוה דינר, ושלשה דינרין של מעשר שני, אינו מחלל הכל על סלע אחת. אבל אם היה לו חצי דינר פירות וחצי דינר מעות, מחלל שניהן על דינר אחד:

It is permissible to transfer the holiness of money of the second tithe together with produce from the second tithe to money,⁠¹ provided the produce is worth less than a dinar.⁠² If, however, [the produce] is worth a dinar, its holiness should not be transferred together with that of money. Instead, [it should be transferred] by itself. What is implied? A person possessed produce that was worth a dinar and three dinarim that were of the second tithe, he may not transfer the holiness of the entire amount to one sela.⁠³ If, however, he has a half a dinar of produce and a half a dinar of money, he may transfer the holiness of both to one dinar.

1. As mentioned above, although generally, a person cannot transfer the holiness of money of the second tithe to other money, an exception is made here, because of the produce that is included in the transfer.

2. The rationale is that when the produce is worth less than a dinar, it is not fit to be redeemed. (For a coin less than a dinar is small and of comparatively little value.) Hence it is to the benefit of the produce from the second tithe that the money be redeemed with it (Kesef Mishneh; based on the Jerusalem Talmud, Ma'aser Sheni 2:8).

3. A sela is four dinarim.

א. ב1, ת2: עם. וכך ד (גם פ, ק). ע׳ ׳כסף משנה׳ ורדב״ז, ומגירסת הפנים יש נפ״מ לענין השגת הראב״ד.

משנה תורה דפוסיםראב״דרדב״זכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראעודהכל

מֻתָּר לְחַלֵּל כֶּסֶף מַעֲשֵׂר עִם פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר עַל הַכֶּסֶף וְהוּא שֶׁיְּהוּ בַּפֵּרוֹת פָּחוֹת מִשְּׁוֵה דִּינָר. אֲבָל אִם הָיָה בָּהֶן שְׁוֵה דִּינָר לֹא יְחַלְּלֵם עִם הַכֶּסֶף אֶלָּא בִּפְנֵי עַצְמָן. כֵּיצַד. הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁוֵה דִּינָר וּשְׁלֹשָׁה דִּינָרִין שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵינוֹ מְחַלֵּל הַכֹּל עַל סֶלַע אַחַת. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ חֲצִי דִּינָר פֵּרוֹת וַחֲצִי דִּינָר מָעוֹת מְחַלֵּל שְׁנֵיהֶם עַל דִּינָר אֶחָד:

מותר לחלל כסף וכו׳ עד לא יחללם עם הכסף – א״א לא כמו שהוא סובר כי הוא סובר שהאיסור הוא משום הפירות ואינו כן שהאיסור אינו אלא בשביל הכסף שאין מחללין כסף על כסף אלא משום זיקת הפירות הואיל והפירות מועטין ואין מתפיסין סלע בשבילם מצרפים אותם עם המעות ומתפיס סלע עליהם אבל אם יש בפירות דבר הראוי אין זוקקין כסף עמהם לחללן על כסף אחר.

מותר לחלל כסף מעשר וכו׳. משנה פ״ב ר״מ אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף וחכמים מתירין ואמרינן עלה בירושלמי אמר ר״ל מה פליגאן ר״מ ורבנן בפירות שאין בהם כדי כסף אבל בפירות שיש בהם כדי כסף אף רבנן מודו חצי דינר כסף וחצי דינר פירות מותר דינר כסף ודינר פירות אסור ת״ש שני דינרי כסף וב׳ דינרי פירות דאסור ע״כ ונתבארו דברי רבינו. וממ״ש אבל אם היה בהם שוה דינר לא יחללם עם הכסף הבין הראב״ד ז״ל שדעת רבינו הוא שהאיסור מפני הפירות דאי לא תימא הכי הוה ליה למימר לא יחלל הכסף עם המעשר. ותמהתי עליו אמאי תלי בוקי סריקי ברבינו והלא הדבר ברור שהפירות בין רבים בין מעטים נפדין על הכסף והכסף אינו נפדה לכתחילה על הכסף וכן כתב רבינו לעיל ואיך יעלה על דעתו שהאיסור מפני הפירות ורבינו לישנא דמתניתין נקט ר״מ אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף וה״ק אבל אם היה בהם שוה דינר לא יחלל עם הכסף דכיון דאית ביה כדי כסף אין זוקק את הכסף להתחלל על כסף אלא פודה את המעשר בפני עצמו וזה מבואר ולא היה כדאי להשיג:

מותר לחלל כסף וכו׳ – ירושל׳ שם אמתני׳ דקתני ר״מ אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף וחכמים אומרים מחללין. ר״ל אומר מה פליגין ר״מ ורבנן בפירות שאין בהם כדי כסף אבל בפירות שיש בהם כדי כסף אף רבנין מודוי חצי דינר כסף וחצי דינר פירות מותר דינר כסף ודינר פירות אסור:

וכתב הראב״ד: לא כמו שהוא סובר וכו׳. דייק הראב״ד מדברי רבינו שהוא סובר שהאיסור הוא משום הפירות מדכתב לא יחלל עם הכסף אלא בפני עצמן ואם היה סובר שהאיסור הוא משום הכסף הכי הל״ל לא יחלל הכסף עמהם ודעת רבינו הוא דכשהפירות מועטים פחות מדינר אינם ראויים ליפדות בפני עצמם ולפיכך הם נפדים עם הכסף ופשט לשון הירושלמי כדברי רבינו:

מותר לחלל כסף וכו׳. עיין השגות וכ״מ ועיין מ״ש פ״י מהל׳ מאכלות אסורות הי״ז ועיין מ״ש פ״ד מהל׳ מעשר שני ה״ז. והראב״ד נמשך לדרך רש״י ב״מ דף נ״ה דכסף על כסף לא חשיב דרך חילול וגרע מחילול כסף על נחשת ובחי׳ הלכה ותוספות הארכנו בזה בב״מ דף נ״ה ובחי׳ ביצה דף י׳ ע״ב ד״ה חולין. ואולם רבנו בפי׳ המשנה פ״ק דדמאי מ״ג מפרש בהדיא דמותר לחלל לכתחלה כסף על כסף ובלבד שלא יחלל כסף על נחשת שנאמר וצרת הכסף וכן משמע מ״ש רבנו פ״ד מהל׳ מע״ש ה״ז דכסף על נחשת גרע. מיהו יש כאן חזרה בחיבורו דבפ״ד מהל׳ מע״ש ה״ה משמע דאף כסף על כסף אסור לכתחלה ודלא כמו שהתיר בפי׳ המשנה לכתחלה מ״מ אין בזה קפידא כ״כ ובדיעבד מהני ושפיר י״ל דחילול פירות וכסף על כסף גרע מחילול כסף על כסף ונתיישבה השגת הראב״ד לשיטת רבנו וכמשמעות פשטות הירושלמי.

משנה תורה דפוסיםראב״דרדב״זכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מעשר שני ונטע רבעי ה, משנה תורה דפוסים מעשר שני ונטע רבעי ה, מקורות וקישורים מעשר שני ונטע רבעי ה, ראב"ד מעשר שני ונטע רבעי ה, רדב"ז מעשר שני ונטע רבעי ה – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו, כסף משנה מעשר שני ונטע רבעי ה, משנה למלך מעשר שני ונטע רבעי ה – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו, מעשה רקח מעשר שני ונטע רבעי ה – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו, מרכבת המשנה מהדורה בתרא מעשר שני ונטע רבעי ה – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו, אור שמח מעשר שני ונטע רבעי ה – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו

Ma'aser Sheini 5 – Translated and annotated by Rabbi Eliyahu Touger (Moznaim Publishing, 1986–2007) (CC-BY-NC 4.0), Rambam Mishneh Torah Printed Versions Ma'aser Sheini 5, Mishneh Torah Sources Ma'aser Sheini 5, Raavad Ma'aser Sheini 5, Radbaz Ma'aser Sheini 5, Kesef Mishneh Ma'aser Sheini 5, Mishneh LaMelekh Ma'aser Sheini 5, Maaseh Rokeach Ma'aser Sheini 5, Mirkevet HaMishneh Mahadura Batra Ma'aser Sheini 5, Or Sameach Ma'aser Sheini 5

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון